כידוע להחזיק בדירה זה תענוג עם הרבה התחייבויות שלא תמיד ששים למלאם. כמובן שאם יש תירוץ להתחמק ממחויבות, ימצא מי שיעלה את התירוץ לכך. כאשר למחויבות יש מספר אנשים שפוטנציאלית צריכים, או יכולים למלא אותה, אזי זה יכול להוות תירוץ נפלא לנסות ולהתחמק ממילוי שלה ולנסות ולהשליך את המחויבות לצד אחר.
ארנונה, למה ומדוע?
תשלום ארנונה הוא דבר דומה, שניתן לנסות ולגלגל את תשלומה מהאחד לשני. ארנונה היא מס מוניציפלי המוטל על תושבי יישוב מסוים, למימון פעולתה של הרשות המקומית. הקריקטריונים העיקריים לגובה הארנונה הם: סוג השימוש בנכס -מגורים, מסחר, משרדים, תעשייה וכדומה, שטח הנכס שעליו היא מוטלת, מצבו הכלכלי של התושב ומיקומו של הנכס. בעניין של עיריית יהוד מונוסון נ' פלד ואח', הובאה השאלה בפני בית משפט השלום בכפר סבא. באותו עניין תבעה עיריית יהוד את פלד בטענה שלא שולמו תשלומי ארנונה על פני שנים וחוב הארנונה טפח לסכום עצום שהעירייה תובעת אותו לקופתה. הנתבע – פלד, היה משכיר בנכס ולא הבעלים. הנתבע טען שלא קיבל שום הודעות על חוב בארנונה כל השנים, וגם הוא לא רשום בעירייה כמחזיק בנכס, אלא הרישום הוא על שם הבעלים ולכן אין שום חובה כלפיו ועל העירייה לפנות לבעלים שהוא זה שרשום כבעל החשבון אצלה. עוד הוא הוסיף שהתובעת התרשלה והפרה את חובת ההגינות בכך שלא ביצעה בדיקה אקטיבית מדוע לא שולם חוב הארנונה או שביצעה בדיקה והתעלמה מממצאיה.
העירייה טענה ששלחה באופן תדיר דרישות לתשלום החובות העירוניים לכתובת הנכס, הדרישות נשלחו על שמו של המחזיק הרשום, אך לא שולמו. עיקר המחלוקת היא בטענת הנתבע שמקום שבו הוא לא היה רשום כמחזיק בספרי העירייה, על אף שהיה המחזיק בפועל בתקופת החיוב הרי שלא ניתן לחייבו בדיעבד בחובות הארנונה. בית המשפט דחה את הטענה ונימק, כי הכלל הבסיסי הוא שחובת תשלום הארנונה, הביוב והמים חלה על המחזיק בנכס, דהיינו על זה אשר מחזיק בנכס למעשה. בפסיקה הוא נקרא "בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס". אלא שסעיפים 326-325 לפקודת העיריות [נוסח חדש], הם החריג לכלל הבסיסי ונקבע בהם כך:
"325. חדל אדם ביום מן הימים להיות בעלם או מחזיקם של קרקע או של בנין שהוא חב עליהם
בארנונה לפי הוראות הפקודה, ימסור הוא או נציגו הודעה על כך בכתב לעיריה ולאחר מכן לא
יהיה חייב בשיעורי ארנונה נוספים; אין האמור גורע מחבותו בשיעורי הארנונה המגיעים
מלפני מסירת ההודעה.
326. נעשה אדם בעלו או מחזיקו של נכס שמשתלמת עליו ארנונה, יהא חייב בכל שיעורי
הארנונה המגיעים ממנו לאחר שנעשה בעל או מחזיק של הנכס, אלא שאם היתה כאן מכירה
או העברה חייבים המוכר או המעביר או נציגיהם - ואם היתה כאן השכרה לתקופה של שנה או יותר חייבים המשכיר או נציגו - למסור לעיריה הודעה על העסקה כאמור, ובה יפרשו שמו של הקונה, הנעבר או השוכר; כל עוד לא ניתנה הודעה כאמור, יהיו המוכר, המעביר או המשכיר חייבים בארנונה שהקונה, הנעבר או השוכר היו חייבים לשלם ולא שילמו; בהשכרה לתקופה הקצרה משנה אחת, יהיה המשכיר חייב בארנונה".
העיקר הוא אם כך, שאי מתן הודעת עדכון לרשות המקומית עלול להביא לחיובו בארנונה של המחזיק הרשום, גם אם אין מחלוקת שבפועל הוא איננו המחזיק. על בסיס הוראות הפקודה הנ"ל, הרשויות פועלות בשגרה לחיוב ולגביית תשלומים ממחזיקים רשומים שאמנם אינם המחזיקים בפועל, אך לא הגישו הודעה בדבר שינוי פרטי ההחזקה בנכס. ההוראות הנ"ל נועדו להקל על העיריות לבצע את מלאכת גביית המיסים העירוניים. החוק מטיל על הנישום בארנונה את חובת ההודעה על חדילת החזקה בנכס, מתוך הבנה שהרשות מופקדת על נכסים רבים ואינה יכולה לקיים פיקוח על כל עסקה הנעשית בהם. הטעם הנוסף הוא שלא להכביד על הרשות יתר על המידה באיתור המחזיק ולא לחייב אותה לבדוק כל העת את המצב בשטח לאשורו. לכאורה כמו שהנתבע טוען. על פי בית המשפט, חבות הארנונה העיקרית בגין נכס כלשהו לעולם תחול, על בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס, ואילו המחזיק או הבעלים המקורי יהיה חייב, בנוסף לכך, מכוח הוראת סעיף 326, עד למועד שבו הוא שולח הודעה לעירייה. ואולם,יש לחייבו בתשלום ארנונה רק כאשר לא ניתן לגבותה ממי שחב בה בפועל – המחזיק.
בענייננו, הנתבע החזיק בפועל בנכס וסביר שהעירייה שלחה הודעות חיוב כמו שהיא שולחת לכל החייבים, וסביר שהנתבע התעלם מהם. אין להפנות טענה כנגד העירייה מדוע לא ערכה בירור מי מחזיק בנכס בפועל. אדם מן היישוב יודע שעליו לשלם ארנונה וצריך לברר וליזום את תשלומה., ולא לעצום את עיניו ולא לשלם. ניתן להקיש מהיגיון פסק דין זה גם למקרים אחרים. תשלום נעים ,רק שנקבל תמורה הולמת.
אין באמור לעיל להוות ייעוץ או תחליף לייעוץ. ניתן לפנות בשאלות והערות למייל : janashuki@gmail.com או לטל' 050-6209256
